שירת הספן הזקן - חלק 4, סמיואל טיילור קולרידג'

"הִנְּךָ מַפְחִידֵנִי סַפָּן זָקֵן!

חוֹשֵׁשׁ אֲנִי מִיָּדֶיךָ וּמֵרְזוֹנָן!                                                                                    225

וְהִנְּךָ אָרֹךְ וְגָרוּם וְשָׁזוּף,

כָּחֹל עַל שְׂפַת הַיָּם.

אֲנִי פּוֹחֵד מִמְּךָ וּמִבֹּהַק עֵינֶיךָ

וְיָדְךָ כֹּה דַּקָּה, כֹּה חוּמָה" –

"אַל תִּפְחַד אוֹרֵחַ-חִתּוּנָהּ!                                                                             230

גּוּף זֶה לֹא הֻטְמַן בָּאֲדָמָה.

לְבַד, לְבַד, כֹּה, כֹּה לְבַד,

בַּיָּם הֶעָצוּם לְבַדִּי

וְאַף קָדוֹשׁ לֹא הֶרְאָה רַחֲמִים

עַל יִסּוּרֵי נִשְׁמָתִי.                                                                                                235

אֲנָשַׁי הָרַבִּים, כֹּה יָפִים הָיוּ!

וְהֵנָּה מֵתִים הֵם כֻּלָּם:

וְאֶלֶף אַלְפֵי יְצוּרִים מַבְעִיתִים

עוֹד חַיוּ, וַאֲנִי אִתָּם.

צָפִיתִי עַל הַיָּם הַמַּרְקִיב,                                                                                   240

וְהֵסַבְתִּי אֶת עֵינַי;

הִבַּטְתִּי עַל הַסִּיפוֹן הַמַּרְקִיב,

וְהִנֵּה גּוּפוֹת אֲנָשַׁי.

הִבַּטְתִּי מַעְלָה, מְנַסֶּה לְהִתְפַּלֵּל

אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁתְּפִלָּה בִּי נוֹצְרָה                                                               245

לְחִישָׁה מְרֻשַּׁעַת  חָלְפָה וְהָפְכָה

אֶת לִבִּי לַיָּבֵשׁ וְנוֹרָא

עָצַמְתִּי עַפְעַפַּי, וְהִשְׁאַרְתִּים חֲתוּמִים

וּפָעֲמוּ גַּלְגַלֵּי עֵינַי

כִּי הַשָּׁמַיִם וְהַיָּם, וְהַיָּם וְהַשָּׁמַיִם                                                                        250

הָיוּ כְּמַשָּׂא לִי עַל שְׁתֵּי הָעֵינַיִם,

וְהַמֵּתִים שָׁם לְרַגְלַי.

הַזֵּעָה הַקָּרָה מִגּוּפָם נָמַסָּה

לֹא רָקְבוּ, לֹא הִסְרִיחוּ הֵם:

וְהַמַּבָּט בּוֹ אָז הִבִּיטוּ בִּי                                                                                   255

לֹא מָשׁ מֵעֵינֵיהֶם.

קִלְלַת יָתוֹם תִּמְשֹׁךְ אֶל הַשְּׁאוֹל

מַלְאָךְ מִמַּלְכוּת הָאֱמֶת.

אַךְ לֹא! נוֹרָאָה יוֹתֵר מִזּוֹ

הִיא קְלָלָה מֵעֵינָיו שֶׁל הַמֵּת!                                                             260

שִׁבְעָה יָמִים, שִׁבְעָה לֵילוֹת רָאִיתִי אֶת זוֹ הַקְּלָלָה

וּבְכָל זֹאת גּוּפֵי לֹא מֵת.

הַיָּרֵחַ עָלָה הַשָּׁמַיְמָה

מַתְמִיד עָלָה הַשָּׁמַיִם

וּבְעוֹד הוּא עָלָה, נֶעֶמְדוּ לְצִדּוֹ,                                                                   265

כּוֹכָב אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם.

קַרְנָיו צָחֲקוּ עַל הַיָּם הֶהָבִיל

כְּשֶׁטֶף כְּפוֹר אַפְּרִיל.

אַךְ הֵיכָן שֶׁנָּפַל צֵל הַסְּפִינָה

הָאֵשׁ בַּלֶּהָבוֹת אֶת הַמַּיִם עִנָּה                                                                270

בַּצֶּבַע אָדֹם מַבְחִיל.

וּמֵעֵבֶר לַצֵּל הַסְּפִינָה

רָאִיתִי אֶת נַחֲשֵׁי הַיָּם:

מַסְלוּלָם הַלָּבָן בָּהַק כְּזָהָב,

וּכְשֶׁנָּסוֹג, הָאוֹר הַשּׁוֹבָב                                                                          275

נָפַל בִּפְתִיתִים וְנֶעֱלַם.

וּמֵעֵבֶר לְצֵל הַסְּפִינָה

צָפִיתִי בַּחַי עַל צְבָעָיו:

כָּחֹל וּבָרֶקֶת, וְשָׁחֹר קְטִיפָה,

הֵם שָׂחוּ, הִתְפַּתְּלוּ, וְכָל תְּעוּפָה                                                               280

הָיְתָה כְּבָרָק אֵשׁ-זָהָב.

הוֹ יְצוּרִים חַיִּים יָפִים! אֵין קוֹל

לִקְרֹא אֶת יָפְיָם

מַעְיָן אַהֲבָה גָּעַשׁ בְּלִבִּי

וּבְשֶׁקֶט בֵּרַכְתִּי אוֹתָם                                                                            285

בָּטוּחַ בַּחֶסֶד מוֹשִׁיעִי הַקָּדוֹשׁ

בְּשֶׁקֶט בֵּרַכְתִּי אוֹתָם.

בְּזֶה הָרֶגַע שֶׁל תְּפִלָּתִי

מִצַּוָּארִי הַלְּפִיתָה מִשְׁתַּחְרֶרֶת

הָאַלְבַּטְרוֹס נָפַל וְשָׁקַע                                                                            290

אֶל הַיָּם כְּגוּשׁ עוֹפֶרֶת.