הגיבורים החדשים, פרק שלישי – חייזרים, חלק ג'

לתחילת הספר
לחלק הקודם

לאורך הדיונים שלנו על חייזרים, החל מג'יורדאנו ברונו ועד דארווין ראינו קשר היסטורי מעניין בין חייזרים ודת. במובן מסוים החייזרים הם התשובה החילונית לרעיון הדתי של 'שוכני רקיע'. קשר זה מתחדד כאשר אנו רואים את היחס בין נביא החילוניות פרדריך ניטשה והחייזר המפורסם ביותר בעולם – קאל אל, הלא הוא סופרמן.

ניטשה, אחרון ההוגים הגדולים של המאה ה19, קיבל מקום של כבוד, כאחרון הפילוסופים הרומנטיים וראשון הפילוסופים האקזיסטנציאליסטים. הוא מייצג גישה שרואה באדם כאדון לממלכתו, יצור שאינו כפוף לכל שליטה עליונה של אלים, אלא רק לרצונותיו שלו ובראש ובראשונה רצונו של האדם לעוצמה. הוא ראה בדת סיפור תרבותי במקרה הטוב ושקר ממוסד במקרה הרע. ובמוסר הדתי ניסיון תיאוקרטי לשימור יחסים חברתיים בין אדונים חברתיים. הוא מבדיל בין מוסר של טוב ורע, מוסר של עשה ולא תעשה, שמייצג עבורו מוסר של משרתים, ומוסר של אדונים אשר רואה את הצד החיובי של המטבע המוסרי לא בהתנהגות טובה לפי הכללים המוכתבים מלמעלה, אלא בהגשמה עצמית – במימוש הפוטנציאל האנושי הטמון בכל אדם שמצליח להתגבר על אנושיותו.

כמודל לדמות הנעלה הזו המתעלה מעבר לטוב ולרוע ניטשה מתאר את העל-אדם, הÜbermensch. אליבא דניטשה, זמן רב מדי נדרש האדם להיות כפוף לאדוניו, יהיו אלה מלכים או אלים, להתכחש ליצריו, להיבטים החייתיים שבוערים בתוכו, ולעצמו ועתה הגיעה השעה שהאדם יגשים את הפוטנציאל החבוי בו ויהיה חפשי לרדוף את האידיאל האותנטי שלו.

בעשורים הראשונים של המאה העשרים, הרעיון הזה כבש את אירופה מהר יותר מנפוליון, בכל מקום צצו כיתות דיון אשר עסקו ברעיונותיו החדשים של הנביא הזה של הפוסטמודרניות. אבל בשום מקום לא הייתה השפעה מכרעת יותר מאשר בגרמניה ובארצות הברית.

בגרמניה, רעיון הÜbermensch, לכד את עיניהם של קבוצה רדיקאלית בשם המפלגה הנאציונאל-סוציאליזם. מהרגע שהנאצים עלו לשלטון בגרמניה הם פעלו להגשמה ביולוגית של האידיאל הניטשיאני הזה. דרך הסילוף הנאצי, האוברמנטש הוא הפוטנציאל הגלום בעם הגרמני, אם יוכל זה לנקות את עצמו בגורמים מטמאים זרים ולרומם את עצמו לדרגה עליונה. כדי להגשים את האידיאל הזה הנאצים פעלו בשתי דרכים, האחת היא השבחת הגזע דרך סירוס אנשים בעלי פיגור שכלי, והשמדה סיסטמתית של היהודים, הצוענים ושאר העמים הזרים החיים בתוכם. הדרך השנייה, והפחות מדוברת הייתה השבחת הגזע על ידי בניית מחנות השבחה גרמניים; חוות שבהן זיווגו בין נשים יפות וחכמות לספורטאים ואינטלקטואלים במטרה ליצר Übermensch אמיתי. הזמרת פרידה לינגסטד, הידועה יותר בתוך הג'ינג'ית מלהקת אבבא, נולדה במתחם כזה.

לצורך הפרוטוקול חשוב להעיר שפרדריך ניטשה עצמו שנא אנטישמיות, או כל ייצוג של שיפוטיות שאינו מושתת על האדם כיצור פרטי ואוטונומי. הוא אפילו סיים את הקשר עם חברו הטוב המלחין ריכארד וואגנר לאחר שהלה פרסם מאמר אנטישמי.

במקביל לעיוות הגרמני היודע לשמצה, בארצות הברית נחלו רעיונותיו של ניטשה הצלחה אדירה. התרוממותו של האדם בכוחות עצמו אל מעבר לערכים ולתנאים של מוסר של משרתים התאים כמו כפפה לרעיון הקפיטליסטי של החלום האמריקאי, לפיו האדם יכול, בעזרת נחישות, התמדה ועבודה קשה, לרומם את עצמו לחיים של עושר ואושר. בתרגומים הראשונים לאנגלית של ספריו של ניטשה, רעיון הÜbermensch, תורגם מילולית – Superman. ובשנות השלושים רעיון זה החלק לקרום עור וגידים בדמות העל-אדם כגיבור תרבות.

הדוגמה הראשונה לעל-אדם מסוג זה, הופיעה בספר המדע-בדיוני של פיליפ וויילי "גלדיאטור" – בספר זה מדען מייצג נסיוב הנותן כוחות על לנוטל אותו. כשאשתו יולדת את בנם הוא מזריק לו את החומר בלו ידיעתה וזה הופך במהרה להיות אדם חזק ומהיר. מתואר שהוא יכול לקפוץ מעל בניינים גדולים ושהוא חסין כדורים. בסיפור הגלדיאטור הופך להיות מגן אמריקאי ומציל אל ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה. הסיפור הזה הוא לא רק המקדים הישיר של סופרמן – הוא גם הדוגמה הראשונה של תת הסוגה של המדע בדיוני הקרויה "סופר גיבורים". אמנם, היו גיבורים בעלי כוחות על עוד מימי יוון העתיקה, כמו הרקולס, אך אלה לא היו בני אדם אלא כוחם נבע מקשריהם עם האלים. המודל החדש של הסופר גיבורים מביא גיבורים שבעזרת כלים מודרניים כמו המדע (גלדיאטור, קפטן אמריקה, ספיידרמן), הטכנולוגיה (בטמן), או אפילו האבולוציה (X-מן) מתרוממים לדרגה חדשה ביכולות האנושיות.

סופרמן, על כל אנושיותו ועל-אנושיותו, הוא יצור חריג במארג הסופר-גיבורים האלה. הוא אינו אדם כלל וכלל – הוא חייזר. על פי הסיפור שלו הוא הגיע מכוכב אוטופי שקרס אל תוך עצמו בין אם מסיבות גיאולוגיות ואסטרו-פיזיקאליות, או מסיבות "אנושיות" כמו שחיטות ותאוות בצע (הסיבה הרס כוכב קריפטון משתנה מגרסה לגרסה, בהתאם למערכת האמונות של הזמן שבו ייצרו את הייצוג החדש לסיפור.

מצד אחד, סופרמן הוא מעין המשך של אותו המבט המכוון מעלה ומצפה לישועה – הוא המושיע הטוב של העולם החילוני. אבל מצד שני, סופרמן מייצג שינוי עמוק יותר בחברה האמריקאית. כדי להבין את הנקודה הזו עלינו להסתכל על העקרונות המנחים את סופרמן.

נאמר לנו שהמוטו של סופרמן הינו "אמת, צדק והדרך האמריקאית". ראשית אנו יכולים לשאול האם לא מספיק שסופר-מן יפעל מתוך עקרונות של אמת וצדק? מדוע אנו חייבים גם את 'הדרך האמריקאית'? אבל מה היא בדיוק אותה 'דרך אמריקאית'. על פי האתוס האמריקאי עצמו 'הדרך האמריקאית' היא דרך היוזמה והשגשוג, אבל בנרטיב של סופרמן דרך זו מיוצגת דווקא על ידי לקס לותר – אויבו האנושי, אנושי מדי, של סופרמן.

בשביל להבין מה היא בדיוק הדרך האמריקאית עלינו לראות מה חוזר על עצמו בכל גרסה של סופרמן. כלומר, מה הוא תנאי הכרחי בסיפורו של סופרמן, לצד כוחו ובגדיו? התשובה לכך הינה מטרידה ומפתיעה – בכל סיפור של סופרמן כוחו של העל-אדם מוצב אל מול ונגד כוח שווה בדמות מרושעת. בין אם כוחו של האיש הרע שווה לסופרמן בזכות יכולות פיננסיות, כמו בדוגמא של לקס לותר, או שמדובר ביצור רשע בעל כוחות שמהווה איום מהותי על סופרמן. סופרמן לא יכול, כמו ספיידרמן ובטמן, להסתפק באויבים אנושים – להציל נשים משודדים וערים משלטונות של מאפיונרים, הוא חייב אויב חזק שיצדיק את כוחותיו.

אם נקשור בין התנאי הזה והמושג ה'דרך האמריקאית' נוכל לראות שגם ארצות הברית עצמה חוותה שינוי במהלך שנות השלושים. עד אותן שנים ארצות הברית הייתה אומה בדלנית שהתנגדה מאוד להתערבות במאבקים של אומות אחרות. היא נגררה בעל כורחה לתוך מלחמת העולם הראשונה וקולות רבים בחברה האמריקאית התנגדו בתוקף ללקיחת חלק במאבק של אימפריאליסטים מלוכניים כמו בריטניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה העות'מאנית. אבל מאז סופרמן אנו מוצאים ארצות-הברית אחרת. אומה שבכל דור מוצאת לעצמה ארכי-אויב בדמות זו או אחרת אשר זו חובתה המוסרית להילחם בו בשם הצדק. גרמניה, יפן, קוריאה, קובה, רוסיה, וייטנאם, איראן, עירק, אפגניסטן - כולן היו, בשלב זה או אחר האויב הרשע שאמריקה צריכה להציל את העולם מפניו. אינני מתכוון לדון כאן בצדקתה של מלחמה זו או אחרת, אלא להצביע על התבנית החוזרת על עצמה במדיניות החוץ האמריקאית.

סופרמן, כמובן, אינו אשם בגישה מדינית זו, אבל הוא מכיל בתוכו את אותם עקרונות המובילים אותה. לא בכדי לכל דור בחברה האמריקאית הייתה, לצד האויב הזר, גם גרסה משלו לגיבור הזה – שבאופן כה אמריקאי, הוא לא נולד בארצות הברית, אבל הוא היגר לשם ואימץ את ערכיהם.

לפני שנסיים עם פרק החייזרים, אני רוצה להתייחס בהערה אל הנקודה האחרונה בשיח החייזרים בתקופתנו – תיאוריית החייזר הקדמון. לפי גישה זו, כל ההתפתחויות של האדם, שהפכו אותו מצייד ומלקט ליצור חברתי, הינם תוצאה של התערבותם של חייזרים. אינני מוצא את התיאוריה הזו ראיה לתגובה מושכלת אבל, אחרי כל דיוננו אנו רואים כאן כמה מהבעיות שהעלנו בפרק זה; ראשית, בעידן שבו 'אין אלוהים' זה היה רק עניין של זמן עד שנייחס לחייזרים את התכונה האלוהית הבסיסית ביותר – הבריאה. שנית יש כאן גם מידה של אותם ערכים אימפריאליסטים מערביים שרואה בתרבויות זרות כמו האינקה תרבויות נחותות שלא היו יכולות ליצור את אותם מונומנטים אדירים או להגיע למתמטיקה המורכבת של האסטרונומיה שלהם מבלי התערבות חיצונית (או חוצנית). 
לפרק הבא