כשנכנסתי אל ביתנו עייף
מהעבודה, היא חיכתה לי במטבח. חייכתי אליה ונשקתי למצחה הורדתי את המעיל וחזרתי אל
הכניסה לתלותו. היה משהו בעיניה, איזו קדרות.
"אני רוצה שנדבר" היא אמרה
והמילים כמו פילחו את אזני. "בכנות" היא הוסיפה בטון מלא משמעות.
"רוּסוֹ?" שאלתי בחשש והיא נענתה בשקט, "רוסו", כמעט שלא
שמעתי אותה. מילים כואבות קשה לומר.
"בסדר." עניתי כשחזרתי למטבח.
"תסדרי את הסלון בזמן שאתקלח". היא חייכה אלי מרוצה, קמה ונשקה לשפתי.
ברגע השקט הזה בו עיננו התמזגו עלה באלה, כמעט נוגעות, השלמנו במבט ובחיוך כואב עם
הבאות. לאחר מכן אני פניתי להתקלח והיא פנתה אל המגירה הגדולה בארון המטבח. היא
הוציאה משם זוג קולפנים של תפוחי אדמה והדליקה את אש הכיריים.
אחרי המקלחת, בעודי מתנגב חזרתי אל
הסלון. הכול היה כבר מסודר; הנרות דלקו, השטיח גולגל ונדחק לפינת הסלון ועל הרצפה
נמתחה יריעת פלסטיק גדולה. היא התקרבה אלי, עירומה אך לא מבוישת והושיטה לי את
הקולפן שלי בחיוך מתרגש וחסר סבלנות.
 |
| צולם באירוע "בית ריק 2011" |
"אני אוהב אותך" לחשתי חזרה
והנעתי בחטף את הקולפן בסיבוב, מנתק את פיסת העור שהשלתי מעליה.
היא חייכה אלי ודמעות נצנצו מעיניה,
תורה הגיע והיא הדביקה את קולפנה לחזי. "אני..." התחלתי אך הבחנתי כי
היא מהססת, אוגרת כוחות. עצמתי את עיני. "אני אוהב או.."
הכאב נשלח בחלקיק השנייה מחזי לכל גופי
והלאה, סחרחורת אפפה את עיני העצומות. "אותך" נבחתי בשקט ובנשיפה משחררת
המשכתי "החיים החולפים על פנינו חודרים לתוכנו, הלוואי והייתי יכול לנתק את
הכול כשאני פה". הרגשתי כאילו המילים היו משענות לגופי, קושרות אותו לעולם
האמיתי בעוד גופי מנסה לנתק עצמו מספיק בכדי לשכוח את הכאב הבלתי נסבל.
"אני אוהבת אותך" שמעתי קול
מלאך ממרחקים ומיד אחר-כך הכאב חזר להתמקד בחזי ובשקט מוחלט ירד עד בטני.
תורי הגיע. הנחתי את הקולפן לכתפה היא
הנהנה בהסכמה, מבטה נעול על שלי. כשהורדתי את הקולפן לאורך ידה היא דיברה בשלווה
קוסמת. "אני אוהבת אותך. אנחנו צריכים להיות המפלט האחד של השנייה, זה אתה
שמכניס את העולם שבחוץ, עבורי זו גם בחירה שלך להיות פחות פה" ניתקתי את
הקולפן מידה.
"אני אוהב אותך" לחשתי והיא
הניחה את הקולפן שלה על לחיי. בשלב הזה התנועות קלות יותר לשנינו "אין מקום
שהייתי רוצה להיות בו מלבד כאן. אני בוחר להיות כאן..." היא הסיבה את הקולפן
ללסתי והמשיכה למושכו לאט "...הימים בהם העולם חודר אלינו הם ימים בהם אני
חלש להודפו".
"אני אוהבת אותך.." היא אמרה
בשקט, הנחתי את הקולפן על כתפה השנייה אך היא אחדה את ידי וכיוונה אותה אל בין
שדיה, מעט מעל ליבה, הנהנתי בהסכמה והתחלתי מוריד את הקולפן, היא המשיכה;
"אני לא רוצה אותך חלש. גם אני חלשה. אתה צריך לחזק אותי ואני רוצה לחזק אותך
אבל לשם כך אתה צריך להיות פה איתי".
המשכנו כך הלוך ושוב עד שאיבדנו את
ההכרה. באותו הלילה חלמנו את אותו החלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה