בעת זריעה לֶמַד, בעת קציר לָמֵד, בחורף תהנה.
הסע עגלתך ומחרשתך מעל עצמות המתים.
דרך השפע מובילה לארמון התבונה.
חסידות היא רווקה עשירה מכוערת וזקנה המחוזרת על ידי אין אונים.
הוא החושק, אך אינו פועל, מרביע מגיפה.
התולעת המבותרת סולחת למחרשה.
טבול בנהר את זה אשר אוהב מים.
בור אינו רואה את אותו העץ שהנבון רואה.
הוא אשר בפניו אין אור לעולם לא יהפוך לכוכב.
הנצח הוא באהבה עם תוצרי הזמן.
לדבורה העסוקה אין זמן לצער.
שעות הטיפשות נמדדות על ידי השעון, אך את התבונה אף שעון לא ימדוד.
כל מזון בריא נתפש בלי רשת או מלכודת.
על תעמידו מספר, משקל ומידה בשנה של מחסור.
אף ציפור אינה עפה גבוה מדי אם היא עפה בכנפיה שלה.
גופה מתה אינה נוקמת על פגיעות
המעשה הנשגב ביותר הוא להעמיד אחר לפניך.
אם הבור יתעקש בטיפשותו הוא יהפך נבון.
הטיפשות היא ברדסה של הנוכלות.
בושה לגאווה ברדס היא.
בתי המאסר
נבנים עם אבני החוק, בתי בושת עם אבני הדת.
גאוות הטווס היא פאר האל.
תשוקת העז היא שלל האל.
זעם האריה הוא תבונת האל.
מערומיה של אישה הן עמלו של האל.
שפע של צער צוחק, שפע של עונג מייבב.
שאגת האריות, יללת הזאבים, השתוללותו של הים הסוער והחרב ההרסנית הם
פיסות של נצח כבירים מדי לעין האדם.
השועל מגנה את המלכודת, לא את עצמו.
הנאות מפרות, צער מעלה.
מי ייתן והגבר ילבש את רעמת האריה, והאישה את גיזת הכבשה.
הציפור קן, העכביש רשת, האדם חברות.
האוויל האנוכי המחייך והבור הזועף והקודר ייחשבו שניהם נבונים למען
יהיו למוט.
מה שעכשיו מוכח היה פעם רק מדומיין.
העכברוש והעכבר, השועל והארנב מביטים בשורשים; האריה, הנמר, הסוס
והפיל מביטים בפירות.
הקדירה מכילה, המעיינות עולים על גדותיהם.
מחשבה אחת ממלאת כבירות
היה מוכן תמיד לומר מחשבותיך, ואדם שפל יימנע ממך.
כל דבר שאפשר להאמין בו הוא דמות של אמת.
הנץ מעולם לא איבד כל-כך הרבה זמן כפי שאיבד כשקיבל על עצמו ללמוד על
העורב.
השועל מכלכל את עצמו, אך אלוהים מכלכל את האריה.
חשוב בבוקר, פעל בצהרי היום, אכול בערב ושן בליל.
הוא שסבל אותך מכביד עליו מכיר אותך.
כפי שהמחרשה עוקבת אחר המילים, כך האל גומל על התפילות.
נמרי הזעם נבונים יותר מסוסי ההוראה.
צפו לרעל מהמים העומדים.
לעולם לא תדעו מה הוא די, אם לא תדעו מה הוא יותר מדי.
האזן לפניותיו של האוויל: זו היא כותרת מלכותית.
עיני האש, נחירי האוויר, פיהם של המים, זקן האדמה.
החלש באומץ הוא חזק בערמומיותו.
עץ התפוח אף פעם לא שואל את הסוס כיצד עליו לקחת את טרפו.
המקבל אסיר התודה נושא את היבול הרב.
אם אחרים לא היו טפשים אנחנו היינו.
הנשמה של העונג המתוק לעולם לא תחולל.
כשאתה רואה נץ, אתה רואה פיסה של גאונות. הרם ראשך.
כפי שמרובת-הרגליים בוחרת את היפה בעלים עליו להטיל את ביציה, כל
הכומר מטיל קללותיו על ההנאות היפות ביותר.
ליצור פרח קט הוא עמלם של עידנים.
יקוללו תמיכות, יבורכו מנוחות.
היין הטוב ביותר הוא הישן ביותר, המים הטובים ביותר הם החדשים ביותר.
מתפללים לא חורשים, מהללים לא קוצרים, הנאה אינה צוחקת, הצער לא בוכה.
הראש נשגב, הלב רגש, הערווה יופי, הידיים והרגלים מידה.
כשם שאויר לציפור, או הים לדג, כך גם הבוז למבוזה.
העורב רוצה שהכול יהיה שחור, הינשוף שהכול יהיה לבן.
האריה שמייעץ לו השועל, הוא יהיה ערמומי.
שיפור עושה דרכים ישרות, אך הדרכים העקומות המשוללות שיפור הן דרכי
הגאונות.
רצח פעוט בעריסתו לפני שתדאג לתשוקות ללא מעש.
היכן שאין אדם הטבע עקר.
את האמת לא ניתן להגדיר כך שיבינו אותה ולא יאמינו בה.
די! או יותר מדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה