המשוררים העתיקים החיו את כל האובייקטים
המוחשים באלים וגאונים, הם קוראים להם בשמות ומאדירים אותם בתכונותיהם של עצים,
נהרות, הרים, אגמים, ערים, אומות, וכל מה שחושיהם הרבים והגדולים יכלו לתפוש.
באופן מיוחד הם למדו את הגאוניות של כל עיר וארץ, מעמידים אותה תחת האלוהות
השכלית. עד שנוצרה שיטה, אותה כמה ניצלו ושיעבדו את הגס על-ידי ניסיון להגשים או
להפשיט את האלוהות השכלית ממושאיהם. כך התחילה הכמורה.
בוררת צורות סגידה משירי
אגדה. ואחר כך הכריזה שהאלים פקדו דברים כאלה. כך שכח האדם שכל האלוהויות שוכנות
בחזה האנושי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה