הנביאים ישעיה ויחזקאל סעדו עימי ושאלתי
אותם כיצד העזו לטעון שאלוהים דיבר עימם. והאם הם לא חשבו באותו הזמן שהם לא
יובנו, ויהיה למקור לנטל.
ישעיה ענה: "לא ראיתי אל, אף לא
שמעתי, בכל תפיסה אורגאנית מוגבלת, אך חושי גילו את הנצחי בכל; ומכיוון שהייתי
משוכנע אז, ונותרתי מאושר שקולה של תרעומת כנה הוא קול האלוהים, לא דאגתי לתוצאות
אלא כתבתי."
אז שאלתי: "האם שכנוע עז בכך שדבר
מה הוא כך, עושה אותו כך? "
הוא ענה: "כל המשוררים מאמינים שכך
הוא הדבר, ובעידני הדמיון שכנוע עז כזה הסיר הרים; אך רבים אינם מסוגלים להשתכנע
נוקשות בדבר."
אז אמר יחזקאל: "הפילוסופיות של
המזרח לימדו את העיקרון הראשון של התפישה האנושית; כמה אומות החזיקו בעיקרון אחד,
וכמה באחר. אנחנו בישראל לימדנו שהגאונות הפואטית (כפי שקוראים לזה היום) הייתה
העיקרון הראשון וכל האחרים רק נגזרים ממנה. זה היה מקור בוזינו לכמרים והפילוסופים
של ארצות אחרות, ומנבאים שכל האלים האחרים יוכחו לבסוף שראשיתם באל שלנו, ושהם
יובלים של בגאונות הפואטית. לכך משוררנו הגדול המלך דוד שאף בהתלהבות כה עזה, וקרא
ברגש באמרו שבעזרת זה הוא כובש את אויביו ושולט בממלכותיו; ואנחנו, כה אהבנו את
אלוהינו שקיללנו בשמו את כל האלוהויות של העמים סביבנו, וקבענו שהם מרדו. מדעות
אלו גס הרוח חושב שבסופו של דבר כל האומות יונהגו על-ידי היהודים."
"זה" הוא אמר "ככל שכנוע
עז, התגשם בסופו של דבר, משום שכל העמים מאמינים בדבר היהודים ועובדים לאלוהי
היהודים; איזה שיעבוד הוא גדול מזה? "
שמעתי זאת בתמיהה מה, אתוודה באשמתי.
אחרי הסעודה ביקשתי את ישעיה להעשיר את העולם ביצירותיו האבודות; הוא אמר שאף
יצירה בעלת ערך שלו אבדה. יחזקאל חזר על כך על יצירותיו שלו.
שאלתי גם את ישעיה מה גרם לו להלך עירום
ויחף שלוש שנים. הוא ענה "אותה הסיבה שהביאה את דיוגינס היווני לכך."
לאחר מכן שאלתי את יחזקאל מדוע הוא אכל
צואה ושכב זמן כה רב על צידיו. הוא ענה "הרצון לרומם אנשים אחרים את תפישת
הנצח. זאת עשו השבטים בצפון אמריקה. והאם כן הוא המתנגד לגאוניותו או תודעתו, רק
לשם סיפוק או נוחות בהווה? "
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה