בעוד שהייתי מהלך בינות להבותיו של השאול, מתענג מהנאותיו של גאון, אשר
למלאכים נראים כעינוי וטירוף, אספתי כמה מפתגמיהם; במחשבה שבדומה לאופן בו אמרות
משמשות אומה לסימון אופייה, כך פתגמי השאול מראים את טבע חכמת התופת טוב יותר מכל
תיאור של בניין או לבוש.
כששבתי לביתי, מעל לתהום חמשת החושים, במקום בו המדרון התלול והשטוח מזעיף מעל
עולם ההווה, ראיתי שד נורא עטוף עננים שחורים המרחפים על צדי הצוק; בלהבות מעכלות
הוא כתב את המשפט הבא אשר נתפש עכשיו על ידי שכלי האנשים ונקרא על ידיהם על
הארץ:--
"כיצד אתה יודע שכל ציפור החותכת את דרכי האוויר
היא עולם אדיר של עונג, הסגור בחמשת חושיך?"
מאמינים או לא מאמינים, אני מאמין, באנשים שחלפו על פני כמה שהכירו את אלה חוויות לעגו אבל הזמן ודוגמאות גרמו להם להתחיל להאמין.
השבמחקמר "החזרת אהבה" היקר. ראשית ברצוני להודות לך על האמונה שלך שאתה יכול לפרסם באתר שלי ובעקבות זאת לקדם את עצמך. לצערי אתה מייחס לי כמות גדולה יותר של קוראים מאשר ישנם. שנית, צר לי שאם כבר בחרת לפרסם דרכי, לא טרחת לכתוב דבר מה קריא או נהיר.
השבמחקאם אתבקש להתייחס ברצינות לטקסט ההרמטי שכתבת כאן, אומר כי היותך מאמין זה מצב חסר פשר כאשר אין תוכן למילה הזו. אני מאמין שאני יושב עכשיו מול מחשב, אני מאמין שהטסקט שלך נכתב כאשר אתה ישבת מול מחשב. אני מאמין שהטקסט כתוב בעברית - מה מיוחד כל כך בעובדה שאנו "מאמינים". לבסוף אומר שאם היו אלה שלעגו, אולי ניתן היה להימנע מאותם לועגים אם היית כותב משהוא בעל תוכן במקום גיבוב ריק שנועד להקלקה שנובעת מהשאלה "מי כתב את השטויות האלה?"