לתחילת הספר
במאה ה-15 הוותיקן העסיק ברומא כ-7000 זונות, ועוד מספר לא קטן של
'אמני תענוגות'. בזמנו של דה וינצ'י האפיפיור מבית בורג'יה עוד הגדיל לעשות - נכנס
לבית הוותיקן עם אשתו וילדיו, והביא לעולם ממזר מבתו לוקרציה בורג'יה. קל היה יותר
ויותר להאמין שאולי אלוהים אינו שוכן דווקא על כסאו של פטר הקדוש.
סידרה של גילויים זעזעו את הקרקע שעליה עמדה תפיסת העולם הימי-ביניימית.
ראשית, מקומו של האדם בעולם ויחסו אל האל הועמדו בספק על ידי הוגים כמו
הפלורנטיני פיקו דה לה מירנדולה - שהאמין שעל האדם לשחרר את עצמו מכבליה של הבערות
(ובין השיטין ביקר את התפיסה המסורתית של הדת. אותו פיקו דה לה מירנדולה שימש
דוגמה ומופת להומניזם בפירנצה; הוא למד יוונית ועברית והתעניין בקבלה ובמיסטיקה
יהודית לא פחות מאשר בפילוסופיה יוונית. מספררים שהיה נפגש עם רבנים מהקהילה
היהודית בפירנצה, ומתווכח עמם על שאלות תלמודיות כאילו היה תלמיד ישיבה.
ג'יורדנו ברונו |
גם הפילוסוף הדומיניקני מוונציה, ג'יורדאנו ברונו, העז לטעון
שהיקום הוא אינסופי; ואולי אפילו קיימים אי שם באחד הכוכבים יצורים חיים אחרים,
שלהם אלים אחרים. על דברי כפירה אלה הוא הועלה על המוקד.
הגילויים החדשים לא היו רק פילוסופיים. ב-1492, נווט פלורנטיני
וקפטן ספרדי - אמריגו ווספוצ'י וכריסטופר קולומבוס - גילו בטעות יבשת שלמה שלא
ידעו על קיומה עד כה, שחיו בה בני אדם שמעולם לא שמעו על משה, על ישוע הנצרתי או על אלכסנדר מוקדון.
לא די בכך שהגיאוגרפיה של כדור הארץ שינתה את צורתה ללא היכר; השמש
עצמה נעקרה ממקומה והוצבה מחדש במרכז המערכת, וכדור הארץ הפך לפתע לכוכב לכת קטנטן
הסובב סביבה כמו לוויינים אחרים שלה.
כך,
מתוך הצטלבות כל המשתנים האלה - מידת השחיתות של הכנסייה, גילוי אמריקה ורעיונות
הפילוסופיה ההומניסטית החדשה שהעמידה את האדם במרכז ואת כדור הארץ בצד - מעמדה של הכנסייה הקתולית החל להתערער. בגרמניה
(שהייתה אז עדיין קרויה 'האימפריה הרומית הקדושה'), מרטין לותר (נזיר ופרופסור
לתיאולוגיה) טען שרוב הדוֹגמות של הכנסייה אין בהן אמת; שגן העדן אינו שמור רק למי
שהוטבל, התוודה על חטאיו ושילם מסיו לכנסייה, אלא לכל מי שאלוהים, בחסדו, בוחר בו.
לותר עשה, בין היתר, שני דברים חשובים: הוא תרגם את ספרי הקודש לגרמנית וכך אִפשר
לכל האזרחים להבין את הכתובים (במקום רק למיעוט של נזירים וכמרים דוברי לטינית;
כמו כן הוא סובב את עמדת הכומר: במקום שאב הכנסייה פנה אל הצלב ומלמל תפילות שאיש
לא הבין, הרי עכשיו הוא פנה אל הקהילה שלו ודיבר אליהם בשפתם על נושאים המעניינים
אותם.
במקביל ללותר, קאלווין בז'נבה ערך רפורמות משלו, שהציגו עמדה חמורה
יותר כלפי הכנסייה הקתולית וביססו את הכנסייה הקאלוויניסטית. ממלכת אנגליה התנתקה
גם היא מהמוסד הקתולי, והקימה את הכנסייה האנגליקנית.
ערי איטליה, ספרד וצרפת נותרו כמחוזות הקתוליים המרכזים. בכל אחד
מהם החלו פעולות התנגדות לתהליכי הרפורמציה - מה שנקרא הקונטר-רפורמציה. תגובת נגד
זאת לא הייתה רק תיאורטית - התבצרות הכנסייה במעמדו הבלתי מעורער של האפיפיור
וגינוי כל הממירים את דתם ככופרים אשר דמם מותר - אלא קיבלה גם ממדים פרקטיים.
בספרד. פרדיננד ואיזבלה "שיחררו" את ממלכת אראגון ושכנותיה מהנוכחות
המוסלמית באזור, גירשו את הקהילה היהודית העתיקה והחלו לחפש אחר אחרוני האנוסים
והמומרים במה שנקרא האינקוויזיציה הספרדית. כמו כן, הכתר הספרדי שלח את הארמדה
המפורסמת שלו - הצי הימי החזק ביותר באותה תקופה - כנגד הכתר של מלכת אנגליה.
בגרמניה ובצרפת החלו מלחמות אזרחים ארוכות (גרמנים רבים יותר,
באופן יחסי לאוכלוסייה, מתו בהן מאשר במלחמת העולם השנייה). תקופה זו קרויה בספרי
ההיסטוריה 'מלחמות הדת של אירופה'. בסופה, כל אחת מן הממלכות הקימה מונרכיה מוחלטת,
שבה הייתה למלך שליטה מוחלטת על החוק.
מקום אחד בלבד באירופה התנגד לשלטון הכנסייה ולאינקוויזיציה
הספרדית, קרא לסובלנות דתית, לחופש המסחר ולחופש המחקר; מקום שמרד בכתר ספרדי ששלט
בו, והקים במקומו את הרפובליקה היחידה באירופה - הרפובליקה המאוחדת של ארצות הצפון
הקטנות - הולנד. אמסטרדם, העיר התוססת והחיה שבתוכה, הפכה במהרה למרכז התרבות
והמסחר ולמרכזה של מעצמה כלכלית ענקית, אשר לא היה מי שישווה לה באותה תקופה
באירופה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה