הגיבורים החדשים, הקדמה, חלק שלישי

לתחילת הספר

לחלק הקודם

בחלקים הקודמים דיברנו על גיבורי תרבות וראינו כיצד ניתן ללמוד על תרבות מסוימת מהאופן שבו היא בוחרת לספר את סיפורם של הגיבורים שלה. היום נסיים את פרק ההקדמה עם תיאור של התקופה שבה אנחנו נמצא את המקור של הגיבורים שלנו ונציג את הפרקים הבאים.

המאה ה-19. מה ניתן לומר על התקופה שעיצבה את עולמנו. זו מאה שהתחילה במהפכה הצרפתית, המשיכה למלחמת האזרחים בארצות הברית ונגמרה במהפכה הרוסית. זו תקופה המהווה תור זהב לשירה שהחלה בשירה רומנטית ונגמרה בפוסטמודרניזם, ולמרות זאת זו התקופה שבה נכתבו הרומנים הגדולים בהיסטוריה.

זו המאה של המהפכה התעשייתית ושל הכלכלה החדשה. מאה שהחלה בנפילתם של מלכים ונגמרה בתקומתם של

מעמד המנהלים השולט במאה העשרים. מאה שבראשיתה היה אביר רכוב על סוס מלחמה אוחז בחרב ובאקדח ובסופה לחמו בטנקים במכונות ירייה.

זו המאה של אברהם לינקולן ושחרור העבדים והמאה של הקולוניאליזם האירופאי שעיצב את גבולות אפריקה, מזרח אסיה, דרום אמריקה והמזרח התיכון.

מאה שהחלה בבטהובן ונגמרה בג'ז. שראתה במקביל את התפשטות החילוניות ואת צמיחת הפונדמנטליזם. מאה של מיסטיקנים אפוקליפטיים ומדעני אטום. של סוחרי בורסה ומנקי ארובות. תקופה של לואי פסטר וצ'רלס דארווין.

זו התקופה שהמציאה את אותם דברים שאנחנו מזהים כל-כך עם העולם המודרני – המקרר, הטלפון, הרדיו, הקולנוע, המכונית. מאה שהחלה ביישום כוחו של הקיטור ונגמרה בגילוי כוחו של האטום.

יכולתי להביא כאן הרבה ציטוטים שיבססו את אופייה של המאה העשרים, אך בחרתי להביא דווקא אחד שבו מתאר וויליאם ווינווד, היסטוריון, פילוסוף וחוקר ארצות בריטי. בציטוט, הלקוח מתוך ספרו "התקדשות האדם" (The Martyrdom of Man – 1872, עמ' 179-180), הוא מתאר את החזון שלו למאה העשרים;

"אלוהי האור, רוח התבונה, החוכמה הקדושה, מתפשטת אט לאורך הארץ ומעלה אל הרקיע [...]" השטן ינוצח [..] הארץ תהפוך לגן עדן, לא בעזרת תפילות תפלות, אלא בעזרת מאמציו של האדם עצמו [...] לאחר שנבין את פעולותיו של הטבע [...] נוכל לנבא את העתיד. [...] נוכל לייצר בשר וקמח מהיסודות בתהליך כימי במעבדה [...] מזון ייוצר בכמויות אינסופיות [...] רעב יעלם מהעולם [...] האוכלוסייה תגדל והארץ תהפוך לגן."

כאילו לא היה די במילים אלו הוא ממשיך:

"שירה ואמנות יתפסו בלבבות האדם את המקום שתופשת הדת והאמונה התפלה, הכול יהפוך זול יותר ויהיה נגיש לכל [...] ולא יהיו עוד עניים."

וממשיך:

"נשים תהיינה לצדם של הגברים [...] העולם כולו יהיה מאוחד ברגש אחד [אשר יאחד את כולם לכדי שבט אחד אשר חבריו חושבים, מרגישים, ופועלים יחדיו"

וממשיך:

"מחלות ייעלמו מהעולם; הגורמים לניוון יוסרו, וחיי נצח יהיה בהישג ידינו. ואז, מכיוון שכדור הארץ יהיה קטן מלהכיל אותה, האנושות תהגר אל החלל"

ולסיום:

"לבסוף, בני האדם ישלטו בכוחות הטבע; הם יהפכו בעצמם לאדריכלים של מערכות, ולבוראים של עולמות."

מה ניתן לומר? הוא כמעט צדק... הוא צדק לגבי ייצור מזון מהיסודות בעלות אפסית, אך המצאה זו לא הצליחה להעלים את הרעב בעולם אלא רק להעשיר את הליצן בעל קשתות הזהב. הוא צדק לגבי דעיכת האמונה התפלה אך טעה לא חזה את מותם של השירה והאמנות והחלפתם במשחקי מילים עצלותם של עסקנים. הוא צדק לגבי ההתקדמויות במאבק לשוויון המינים, אך לא השכיל לראות כיצד כניסת הנשים לשוק העבודה תניע אותנו מעולם שבו משכורת אחת מספיקה למשפחה, לעולם שבו שתיים לא מספיקות לזוג. הוא צדק לגבי היעלמותם של מחלות מסוימות אך לא חזה את בואן של מחלות חדשות. הוא צדק לגבי חקר החלל אך לא לגבי העובדה שמחצי מאה של מסעות חלל הגענו רק עד הירח. ולבסוף הוא צדק לגבי האדם כבורא עולמות, אך הוא לא ידע שעולמות אלו יהיו ווירטואליים בלבד.  

מחקר זה יהיה מחולק לארבעה פרקים אשר מייצגים לעניות דעתי את ארבעת האבטיפוסים של הגיבורים החדשים של חיינו: הראשון שבהם הוא פרנקנשטיין, אשר ממבט ראשון נדמה שמקומו לא מתאים עם החבורה המובחרת שתבוא אחריו, אך אני מקווה שאוכל להביא לפני הקורא לפחות טעימה של עד כמה לדמות זו הייתה השפעה עמוקה על תרבות המאה העשרים.

אחריו בהתפתחות ישירה מהפרק הקודם, יבואו להם הזומבים בהמוניהם. בפרק זה נערוך סקירה קצרה של ההיסטוריה של הזומבים ונראה כיצד יצרו בעבר זומבים אמתיים (כן – זומבים אמתיים) ונבחן את האבולוציה של המתים החיים האלה.

הפרק השלישי יוקד לערפדים. נראה מדוע קשה כל כך לערוך סקירה היסטורית נאותה של ערפדים ונראה מה היא התכונה המהותית ביותר שעיצבה את אופיים של ערפדים במאה העשרים. רמז, זה לא קשור למציצת דם.

לבסוף נסיים את המחקר עם סקירה קצרה של סוגי החייזרים השונים, מהאנשים הקטנים והאפורים ועד לחייזר המפורסם בעולם, הלא הוא סופרמן. נראה מה מקורותיהם ומה ניתן ללמוד מהמבקרים האלה מהעולמות של מעלה.

[בעקבות הרצאתי בכנס אייקון 2013, אשר  מחקר זה מרחיב עליה, נתבקשתי להרחיב בשני נושאים נוספים, ראשית האטימולוגיה של המושגים שבהם נדון – כמו מקור המילה 'ערפד', ושנית להוסיף פרק חמישי כנספח הנוגע לאנשי זאב]  

לפרק הבא