אלחזאן – המדען הראשון, מתוך 'אגדות אמיתיות'

אבו עלי אל-חסן איבן אל חסן איבן אל היית'אם, או בקיצור, אלחזאן, נולד בעיר בצרה שבעירק לפני כאלף וחמישים שנה. באותם ימים עירק והאומה הערבית כולה שימשה אוצר אדיר של חוכמה ולימוד אשר הביא לעולם כמה מהאנשים החכמים ביותר בהיסטוריה. אחד מהם היה אלחזאן, שבגיל צעיר נשלח ללמוד אל "בית החכמה" שבבגדד.

"בית החכמה" היה מין שילוב של בית ספר, אוניברסיטה ומרכז השכלה עולמי שהגיעו אליו מכל קצות העולם הערבי כדי ללמוד. הייתה שם ספרייה אדירה שבה נאספו כתבים מקוריים ומתורגמים של גדולי החכמים מיוון, מרומא ומפרס הקדומה. (לצערנו הרב הספרייה נהרסה מאוחר יותר על-ידי המונגולים כשכבשו את בגדד; אבל את הסיפור הזה נשאיר לפעם אחרת).

אלחזאן למד במקום הזה, ובמהרה הפך לאחד המורים החכמים ביותר שידעה הארץ. חוכמתו נודעה בכל קצות תבל; הוא קיבל הזמנה מלכותית מאל חכים אבו עלי מנצור, האימאם של מצרים, שביקש ממנו לעזור להם בטיפול בבעיה גדולה שאיש מחכמיהם לא הצליח להתמודד אתה.

הבעיה הייתה שהנילוס, הנהר הגדול שחוצה את מצרים לאורכה, היה עולה על גדותיו אחת לכמה שנים וגורם לשיטפונות גדולים שהרסו כפרים שלמים. כדי למנוע זאת, צריך היה לבנות סכר גדול שימנע מהמים להתקדם אל עבר הכפרים.

בנייה של סכר כזה אינה עבודה פשוטה כלל; כוחם של המים שהסכר צריך לחסום הוא כה אדיר, שאפילו הסכרים הגדולים והחזקים ביותר שהאדם בונה עלולים להתמוטט. צריך לשמור עליהם, לבדוק אותם ולתקנם מזמן לזמן.

אלחזאן קיבל על עצמו את המשימה בשמחה. "אם יש מישהו בעולם שיכול לבנות סכר כזה" אמר לעצמו, "הרי זה אני!". שחצנות כזו אינה נדירה אצל אנשים שמקבלים הרבה מחמאות ושומעים פעמים רבות מדי את המשפט "וואו - אתה באמת חכם גדול".

צריך להקדים ולומר שהאימאם של מצרים, אבו עלי מנצור, היה אדם טיפש מאוד; וכמו שקורה הרבה כשמישהו טיפש מאוד מקבל תפקיד חשוב מאוד, התוצאה היא שהוא הופך להיות שליט רשע מאוד. אבו עלי מנצור בהחלט הפך לשליט רשע. הוא לא הצליח ללמוד לשחק שח-מט, ולכן אסר על משחקי השח-מט בכל מצרים. הוא לא אהב ענבים, ולכן אסר על גידולם ואפילו על אכילתם. אבל החוק הטיפשי והמרושע ביותר  שגזר היה שכל הנשים והילדות במצרים לא יוכלו לצאת מהבית – אף-פעם! כדי להבטיח שהנשים לא תצאנה מהבית, הוא אפילו אסר על כל הסנדלרים להתקין נעליים לנשים.

אלחזאן החכם לא חשש מהאימאם הרשע. בטחונו האישי היה כזה שלא העלה על דעתו שמסעו עלול להסתיים בכישלון. כך, בלי להקדיש לנושא מחשבות מיותרות, הוא יצא אל מצריים ומיד עם הגיעו ביקש לסייר לאורך הנילוס, כדי לבחון את הנושא מקרוב.

כשאלחזאן טייל לאורך הנילוס בדרכו אל המקום שבו הסכר צריך היה להיבנות, הוא ראה את הפירמידות שבגיזה ואת הפסלים הענקיים שבעמק המלכים ואת כל המבנים האדירים שבנו המצרים הקדומים. הוא ראה את הכוח ואת המחשבה שהושקעו בבנייה של המבנים האלה, וכמה הוד והדר יש להם - ובפעם הראשונה בחייו הרגיש קטן ואפילו טיפש.

'אם המצרים הקדמונים, שבנו את כל המבנים האלה שעדיין עומדים אחרי למעלה מאלפיים שנה, לא הצליחו לבנות את הסכר', הוא חשב, 'מי אני שאצליח?' בלית ברירה, הוא החליט לחזור אל האימאם ולהתנצל על כך שאינו יכול לבנות את הסכר.

זה לא דבר פשוט לאיש חכם להודות שהוא לא מספיק חכם; אבל קשה מזה להגיד לאימאם רשע שאתה חייב לבטל את ההבטחה שנתת לו. אלחזאן חשב בינו לבין עצמו, 'מי יודע מה הוא יעשה לי?  הוא עלול אפילו להוציא אותי להורג!'. כל הדרך אל ביתו של האימאם חשב איך להתחמק מהעונשים הנוראים שהאימאם יכול להטיל עליו.

לבסוף עלה במוחו רעיון. כשהגיע לביתו של האימאם ונפגש עמו, האימאם שאל אותו "האם אתה יכול לבנות את הסכר?" במקום למסור לאימאם תשובה מנומקת, אלחזאן התפרץ לפתע בצעקות לא מובנות ובקריאות של תרנגול. 

האימאם לא ידע שתכניתו של אלחזאן הייתה להתחפש למשוגע וכך להתחמק מעונש. לא הייתה לו ברירה אלא לצוות לשלוח את החכם המשוגע לביתו במצריים עד שתשוב לו שפיותו.  כך, אלחזאן היה כלוא בביתו שנים רבות כשכולם מסביבו בטוחים שהמסכן הוכה בשיגעון.

כדי להרוויח כסף למחייתו, הוא תרגם בסודיות בלילות ספרים עתיקים, אותם מסר לשליחים ששמרו את סודו.

כעבור עשר שנים בהן אלחזאן היה כלוא בביתו, המצרים הצליחו להיפטר מאבו עלי מנצור. אף אחד לא יודע מה עלה בגורלו - הוא פשוט נעלם (מכיוון שהבטחתי שכל מילה הכתובה באגדות שלי תהייה אמת לאמיתה, איני יכול להמציא סיפור שיסביר מה עלה בגורלו).

לאחר עשר שנים, אלחזאן יכול היה סוף סוף לצאת מביתו מבלי לפחד מהאימאם; וכשיצא, החזיק בידיו ספרים רבים. מסתבר שבזמן שהיה כלוא בביתו הוא ערך ניסויים רבים ומחקרים שונים ומשונים. את כל המידע שאסף כתב בספריו הרבים, שכאשר פורסמו הם שינו את העולם כולו.

הנה דוגמה קטנה לאחד הגילויים החשובים שלו: מאז יוון הקדומה ועד לימיו של אלחזאן, חשבו שבני האדם רואים בגלל שהעיניים שלהם יורות אש בלתי נראית הממלאת את החלל מסביב, ובזכות אותה אש אנחנו רואים. אלחזאן הסביר שהראיה אינה פועלת כך בכלל. שכן, כשאני מסתכל על הכוכבים בלילה, האש מהעיניים שלי אינה יכולה למלא את העולם כולו. טענתו הייתה שקרני אור הנשלחות מהשמש, או מכל מקור אור אחר כמו מנר, נשברות על העצמים השונים שבטבע ונקלטות בתוך האישונים שלנו. היום אנחנו יודעים שהוא צדק, וזהו בדיוק האופן שבו אנחנו רואים.

בשל שיטתו המיוחדת, שבה שילב חישובים מתמטיים ותיאוריות עם ניסויים ומחקר, אלחזאן קיבל את התואר המכובד "המדען הראשון".

ומה עם הסכר? סכר אסואן נבנה רק בשנת 1902 - תשע-מאות שנה אחרי אלחזאן. כדי לבנות אותו השתמשו במנופים, במכונות, במשאיות, בבטון ובעוד הרבה דברים שלא היו קיימים בזמנו של אלחזאן. למרות המנופים והמכונות, הסכר עדיין לא היה טוב מספיק, והיה צורך לתקן אותו ולהגביה אותו שוב ושוב במשך עשרים השנים הבאות.