'ירושלים החדשה', תיאטרון החאן, מתוך 'מבקר בתרבות'

בשנת 1882, הגה הפילוסוף פרדריך ניטשה, בספרו 'המדע העליז', את המילים "אלוהים מת". במובן מסויים זה היה אחד האירועים המהותיים שעיצבו את המאה העשרים, במובן אחר זה היה השלמתו של תהליך שהתחיל מאתיים שנה קודם לכן, בפילוסופיה של ברוך שפינוזה.

שפינוזה, בן למשפחת אנוסים מפורטוגל שהיגרה לאמסטרדם, היה אחד מאבני היסוד של הפילוסופיה החדשה. יחד עם דיקארט ולייבניץ, הוא היה חלק מהפילוסופיה הראציונאליסטית הרואה במתמטיקה (ובפרט בגיאומטריה), כמודל שעל פיו עלינו להסדיר את אמונותינו. היום אנחנו יכולים לעמוד על חשיבותו הייחודית כאבי החילוניות הרואה באלוהים את הטבע עצמו ולא דמוי אדם עם זקן שיושב מעל העננים ושופט את מעשינו, כאבי הגישה הקוראת לקריאה ספרותית של כתבי הקודש, וכאדם הראשון שקרא באופן ברור להפרדת הדת מהמדינה.

היום, כאשר אנו חוזים בהתחזקות הבורות הימי-ביניימית של האמונה הלא מושכלת של ההמונים, דבריו של שפינוזה נראים כנר בוהק במערה שהולכת ומחשיכה מדור לדור. מסיבה זו, דומני, בחר המחזאי האמריקאי דייויד אייבס, לכתוב את המחזה 'ירושלים החדשה', המתמקד במשפטו הפומבי של שפינוזה בבית הכנסת תלמוד תורה, אשר בסופו הוחרם הפילוסוף הצעיר וגורש כמשוקץ מקהילתו.

כותרת המחזה 'ירושלים החדשה' היא כפולה במשמעותה, היא נוגעת לכינונה של התפיסה החדשה ששפינוזה קידם, ולאופן שבה התייחסו לאמסטרדם במאה ה17 כמקום שממנו יצאו ערכים כמו חופש הדפוס, חופש המסחר וחופש הדת. צירוף המילים 'ירושלים החדשה' מכיל בתוכו תודעה אפוקליפטית מובחנת, על פי הנבואה, ירושלים החדשה תקום לאחר מלחמת גוג ומגוג, לאחר ביאת המשיח, לאחר תחיית המתים.

אי אפשר שלא לקשר את המחזה 'ירושלים החדשה' לארכיטיפ הפילוסופי שלו - 'האפולוגיה של סוקרטס' בה מביא אפלטון את סיפור משפטו של סוקראטס - הקדוש המעונה של הפילוסופיה המערבית. במחזה של אייבס, מתואר שפינוזה כקדוש המעונה של החילוניות.
זה אינו מחזה שנצפה עם הבטן, כמו ההצגה הנפלאה 'תעלולי סקפן', ולא מחזה שנצפה עם הלב כמו יצירת המופת 'גן הדובדבנים' (שתיהן הועלו בתיאטרון החאן בשנים האחרונות), אלא זו הצגה הנצפית עם השכל. הצופה נדרש לשמוע, לחשוב ולהתמודד עם הקשיים שמעלה הפילוסוף השחצן הצעיר, באופן שבו מתבקשים כל דמויות המחזה להתמודד עימן.

לכאורה, תכניתו של אייבס נראית בלתי אפשרית - להכניס לתוך מחזה המתרחש ביום אחד סיכום ממצה של כל העקרונות הפילוסופיים של מפעל החיים של שפינוזה, אבל אכן אנו נחשפים להיבטים המהותיים של הגותו;  האימננטיות של אלוהים, ההבנה שהתנ"ך נכתב על ידי אדם, שלילת הישארות הנשמה אחרי מות הגוף ומעמדה של האהבה כצורתה של הגאולה בעולמנו. 

עד כה דומה שאנו דנים בדיון פילוסופי על מעמדה של הדת, אבל לא כך, אנו דנים בהצגה. בהצגה של תאטרון החאן. בכיכובו של אחד השחקנים הבולטים ביותר של זמננו ויטלי פרידלנד, בו כל שוחר תאטרון התאהב בהצגה 'תעלולי סקפן'. ויטלי נותן לנו שפינוזה צעיר שהוא שחצן במידה שהוא אנושי, נעים ומעצבן, גאון פילוסופי ואוטיסט חברתי. זה שפינוזה העובד על הגותו, מחבר אותה שלב אחרי שלב בתוך ההצגה, ועם  זאת, זה שפינוזה שמאמין שהוא פתר את רוב בעיות קיום האנושי, אם לא את כולן. 

לצידו של וויטלי ראויים לציון לשבח אריה צ'רנר המשחק את הרב הראשי של הקהילה היהודית באמסטרדם הנקרע בין תפקידו הפוליטי לליבו היוצא אל תלמידו. (גילוי נאות, מקום מיוחד שמור בליבי למר צ'רנר, עוד מהימים בהם, כנער צעיר, שיחקתי לצידו על בימת החאן בהצגה 'אנטיגונה').
מלבד אריה צ'רנר, בולטים גם אבי פניני, יוסי עיני וכרמית מסילתי-קפלן המביאה אל הבמה את אותה אישה חסודה דתיה מטומטמת שאינך יכול אלא לאהוב בכל ליבך.

כתלמיד של הפילוסופיה המערבית, ההצגה הייתה עבורי תענוג צרוף, אך, משיחות ששמעתי מכיתת ילדים שבאה לראות את ההצגה, ייתכן והתכנים היו קצת גבוהים ומסובכים לאנשים שנגיעתם לפילוסופיה התחילה ונגמרה בסרט 'המטריקס'.

עם זאת, יצאתי בתחושה שלא רק מדובר בהצגה משובחת, הצלחה נוספת בסדרת ההצלחות של תיאטרון החאן, אלא ביצירה חשובה. דווקא כאן. דווקא עכשיו. דווקא בירושלים.

אחד השמות הקדומים של העיר ירושליים הוא ירושלם או עיר-שלם. כירושלמי מלידה אני יודע על בשרי שעיר זו מזמן אינה שלמה. לא בכדי היא קרוייה היום ירושליים, עם סיומת זוגית כמו מכנסיים, משקפיים ואופניים. ירושלים מחולקת מזה שנים. לירושלים שלנו ולירושלים שלהם. לירושלים של מעלה וירושלים של מטה, לירושלים של אז ולירושלים החדשה. מסיבה זו, רואה אני במחזה 'ירושלים החדשה' נקודה של אור בעיר הננטשת על ידי חברי, בעיר שאפילו שחקני התיאטרון שלה מזמן לא גרים בה. אם ערכי המודרנה קרובים לליבך, אם גדלת על ברכיה של החירות, הדמוקרטיה ועקרונות הפרדת הדת והמדינה, עלה לרגל לירושלים ולך לראות את הצגת החאן 'ירושלים החדשה'.