לתחילת הספר
סיפור
זה מתרחש בחבל ארץ הקרוי 'מסופוטמיה' (מסו -mezzo, meso - "בין לבין"; Patmos -
המילה היוונית לנהר, כך ששמו של האזור הוא 'מסופוטמיה', או 'בין שני הנהרות', או 'הרמה שבין שני
הנהרות', או 'ארם נהריים'; ובה נעסוק בעיר ששמה 'עיר', או 'עוּר', או 'אוּר כשדים'.
בתרבות
מסופוטמיה היה מיתוס על מקורה של העיר. בשיר מהתקופה השומרית מסופר על אל המבקש
להביע את אהבתו לביתו. הוא מציע לה כמתנה עיר, שאין בה דרכים, אין בה בתים, לא
נהרות ולא אנשים - זוהי עיר בתולית,
ראשונית. ביתו של האל מבכה על בתולי העיר, והוא בתגובה מזרים אל תוכה נהרות, סולל
דרכים ובונה בתים.
המיתוס
הזה מכיל בתוכו את סיפור בריאת האדם הוא נברא כדי לעבוד את העיר. אמרנו בראשית דיוננו
שהעיר, כיצור ביולוגי, היא מעין יצור טפילי, אשר מחייבת על כל תושב שלה תשעה אנשים
שיעמלו בשדות כדי להאכילו. עיר כמו 'אוּר', שהייתה הן מרכז שלטוני והן מרכז של
פעילות דתית, הכילה ככל הנראה בעיקר תושבים מהמעמד המנהלי והדתי. כדי לשמר את
הסמכות של מיעוט כזה יש לכונן את מעמדם ביחס לאלים. כאשר האיכר יודע שאינו עובד את
האדון אלא את העיר עצמה, עבודתו ההכרחית הופכת למלאכת קודש, לחלק אינהרנטי מתפקידו
כאדם בעולם. מרבית פרי עמלו הולך לעיר הרחוקה; אך מתוך אמונה בסיפור שנמסר לו,
במסורת שלו, במוסר שלו, הוא אינו יכול להטיל בכך ספק. הוא אינו מסוגל לעצור את
פועלו כדי לעשות את החשבון הקר אשר יגלה לו שאם רק ישמור על עמלו לעצמו, העיר תמות
והוא יחיה חיים של שפע.
כדי
לייצב את הפער המעמדי הזה, האיכר נקרא אל העיר כמה פעמים בשנה, לראות את קטנותו ואת
אפסיותו אל מולה, להתחנן אליה למחילה. עלייה לרגל מסוג זה קיימת עד היום בירושלים
ובמכה. האדם רואה את עצמו מחויב ל[בוא]עלות אל העיר, מטעמים דתיים; כאשר העיר
ניזונה בו בזמן מהתנועה שלו ושל חבריו.
הקשר
בין ירושלים לארם נהריים מעוגן במיתוס המכונן של ירושלים. על פי המסורת, אברהם
הגיע מאור כשדים לירושלים. אנו רואים כאן כיצד התנועה האנושית מכילה בתוכה את
התנועה הרעיונית: אברהם מביא אתו לירושלים את העלייה לרגל.
היבט
חשוב נוסף בהקשר של סיפור זה הוא האופן שבו אנו מבינים את אברהם. היום התמונה המצוירת
בדמיונם של רבים מעוגנת ב בסביבה הקדמונית - אברהם מתואר כנווד, כבדואי; אדם של
דרך ולא אדם של מקום. עם זאת, כאשר אנו מתייחסים למקורו של אברהם באור כשדים, העיר
הגדולה והעשירה, אברהם מצטייר לפתע כ'עירוני'. הרי זה כאילו הוא עלה היום
מניו-יורק להרי יהודה: לא נווד בלי בית אלא אדם עירוני שנטש את עבודת האלילים של
עירו המקורית לשם הקמתה של העיר האמתית של האל האמתי. הוא עוזב את העיר המיתית והולך
אל העיר הא-מיתית.
אוּר
הייתה עיר גדולה יחסית לתקופתה. עם גידולה נוצר צורך בארגון ובהסדרה של היחסים
החברתיים בתוך העיר, שהפכו למורכבים יותר ויותר, וכן להמשך התנועה החיונית לקיומה
של עיר. כך אנו מוצאים בעיר זו את ראשיתו של הכתב במערב - הטקסטים הקדומים ביותר של
תרבותנו.
מה
הדבר הראשון שמניחים בכתב? הטקסטים הראשונים הנמצאים ברשותנו הם בראש ובראשונה
מתכונים לבירה, ולצדם רישומי מס. כך אנו למדים שמתוך הצורך של העיר בניהול רחב של
כמויות נולדות השיטות לניהול כמויות כאלה: הכתב והמתמטיקה. המתמטיקה שלהם הייתה
שונה מזו העשרונית המוכרת לנו:. זו הייתה מתמטיקה שנסבה סביב המספר 60 הקדוש. מספר
הניתן לחלוקה ל1,2,3,4,5,6. זיכרונה נשמר עד היום בתרבותנו, לצד העולם של מתמטיקה
עשרונית - יש אצלנו שישים שניות בדקה, שישים דקות בשעה, והיום והלילה מחולקים
ליחידות של 12.
בחפירות
ארכיאולוגיות של העיר אוּר, נמצא במרכזה זיגוראת ענק: מבנה דמוי פירמידה מדורגת
אשר שימש ככל הנראה כמרכז הדתי של העיר. מעניין לסיים פרק זה בסיפור עדכני על
הזיגוראת באוּר: חיל האוויר האמריקני הפציץ במהלך מלחמת המפרץ את כל הבסיסים
האוויריים של עירק. על מנת להגן על מטוסיו, סדאם חוסיין החנה אותם סמוך למבנים
הקדומים האלה, מתוך אמונה שהטייסים האמריקנים לא יהיו מוכנים להרוס את ההיסטוריה
הארכיאולוגית של שחר תרבות המערב. הוא צדק. לאחר המלחמה הוקם במקום הזה בסיס צבאי אמריקני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה