העיר, פרק שני - חנוך

לתחילת הספר

דיברנו על אופייה של העיר, הצבענו על התנועה פנימה והחוצה החיונית לקיומה של העיר ועל אופיה של העיר כמקום לא טבעי. מכיוון שהעיר אינה שדות מרעה, ואינה מייצרת דבר מלבד תרבות אלא רק מניעה, מובילה ומחליפה סחורות, הרי שהעיר היא יצור טפילי. עד למהפכה התעשייתית, כדי  להאכיל את תושבי העיר היה צורך בתשעה איכרים הגרים בכפר ומעבדים אדמות לכל תושב עירוני. כלומר, תשעים אחוז מהאוכלוסייה חיה ועובדת בשביל לקיים את העיר, מבלי לחיות בעיר בעצמם.

דיברנו גם על ההיסטוריה ועל הקשר בין זו למיתוס;  מעניין על-כן להתחיל במיתוס היהודי המספר על העיר הראשונה. על-פי האגדה היה זה קין שהקים את העיר הראשונה, והוא קרא לה -שם בנו - חנוך (בתנ"ך מצויים סיפורים עירוניים רבים, רובם לאו דווקא מחמיאים לעיר – כמו בבל, סדום ועמורה),

כיצד עלינו להבין את הסיפור על חנוך? אפשר לפענח את הסיפור דרך קין: איננו יכולים לנתק כל סיפור המיוחס לו מאותו סיפור מוכר לכל על הרצח הראשון - הרצח של הבל. רצח זה הוא שהמביא את תודעת הרצח אל תוך הסיפור האנושי שהתנ"ך מספר.

תודעת הרצח משנה את תודעת החיים. השאלה "השומר אחי אנוכי?" הופכת להיות שאלה בדבר האחריות החברתית.  ללא התודעה של האחריות החברתית אי אפשר לבנות עיר; שכן העיר היא מרחב שאינו יכול להתקיים ללא תודעה של ערבות הדדית. השאלה העולה כאן היא - האם מדובר בערבות הדדית בין תושבי העיר או ערבות הדדית של עובדי האדמות ותושבי העיר?

דרך אחרת לפרש את הקשר הזה בין העיר הראשונה לחנוך בנו של קין, היא דרך חנוך. מעט מאוד מסופר על חנוך בתנ"ך. רק פסוק אחד מתייחס אליו - בתוך אחת מהגיניאולוגיות המובאות מדי פעם כדי לבסס את החוקיות של הטקסט, בין כל השמות ושנות המוות - ובו נאמר שחנוך "התהלך עם האלוהים".

לימים שימש ביטוי זה לביסוס נקודת הראשית של המסורת המיסטית היהודית. ספרים שונים המיוחסים לחנוך הופיעו במאה הראשונה לפנה"ס (הייתה אופנה באותה תקופה לכתוב ספרים בשם דמויות מיתולוגיות...), ספרים אלה היו הראשונים במסורת שעברה מהספרים החיצוניים, לספר היצירה, למיסטיקה הקבליסטית של ימי הביניים ברוח אברהם אבולעפיה, לספר הזוהר, ועד לחסידות של המאה ה-19.

אם נחבר את שני המיתוסים המיוחסים לחנוך, נוכל להבין בדרך אחרת את הקשר בין חנוך האדם וחנוך העיר. אם טיבה וטבעה של העיר טמונים בהכרח  של תנועה בתוך העיר - הרי שהעיר היא צומת הקיימת כל עוד עוברים בה. מנקודת מבט זו אפשר להבין את חנוך עצמו כצומת - כעיר - המתפרשת לא על המרחב אלא על ציר הזמן, ומהווה קישור ותנועה לא של סחורות אלא של רעיונות.

לפרק הבא