העיר, פרק רביעי - בבל

לתחילת הספר

נשאר באותו חבל ארץ, אך נתקדם בזמן אל עבר עיר שמעמדה המיתולוגי מרומם אותה, תרתי משמע, אל-על - בבל.

בבל החלה את דרכה כעיר אוהלים שהוקמה על ידי מנהיגה הדגול - המצביא חמורבי. היא יושבת בנקודה שבה שני הנהרות - הפרת והחידקל - קרובים זה לזה ביותר. נקודה זאת נמצאת גם בין צירי המסחר הגדולים היוצאים מאוּר לערי הצפון הקטנות ממנה.

העיר בבל הפכה במהירות מדהימה –תוך עשור או שניים – לבירה הבלתי מעורערת של חבל ארץ זה –לא רק בשל היתרון הצבאי המובהק של אנשיו של חמורבי, אלא גם בשל היתרון המובהק של רעיונותיו של חמורבי לגבי האופן שבו יש לנהל עיר: בראש ובראשונה - רעיון האחדות, רעיון זה בא לידי ביטוי הן בתחום החקיקה - על ידי הצבה ויישום של חוקים אחידים בכל רחבי העיר ופרווריה - והן על ידי אחדות המידה: על ידי קביעת מידות משקל ואורך אחידות, ועל ידי קביעת מטבע המייצב את יחסי שער החליפין, ומסיט בזאת את השליטה בסחר מידיהם של הסוחרים לידיו של השלטון.

העיר גדלה עד כדי כך שהכילה בתוכה מספר רב של קבוצות חברתיות, דתיות ומקצועיות שכמה מהן היו חזקות מאחרות. תפקידו של החוק היה להגן על הקבוצות החלשות יותר, החיוניות לא פחות לקיומה של העיר. כדי להבין את חשיבותה של שמירה מדינית על הקבוצות השונות, נתבונן לרגע בשתי קבוצות מקצועיות בישראל: האחיות ועובדי הנמלים. אין כל ספק מי מביניהן היא הקבוצה החזקה ומי הקבוצה המוחלשת; באותה מידה, אין ספק ששתי הקבוצות חיוניות לקיומה התקין של המדינה. עכשיו נשאלת השאלה: האם מערכת החוק משמשת כאן לשמירה ולהגנה על הקבוצה החלשה, או שמא - מטעמים הברורים לכל - היא מעדיפה לגבות ולחזק דווקא את הקבוצה החזקה?

חוקי חמורבי השפיעו,  כידוע, גם על חוקי התורה. נוטים להזכיר בהקשר זה את החוק המפורסם 'עין תחת עין - שן תחת שן', משמעותו של חוק זה היא שוויון בפני החוק, באמצעות שוויון בענישה; לדוגמה, אם אזרח העיר עקר את עינו של אחר - יש לעקור את עינו שלו. חוק שוויוני זה מגיע בחוקי חמורבי למידה מפורטת עד כדי כך שאנו מוצאים חוק שלפיו אם אדריכל או קבלן בנה בית אשר קרס על תושביו - יש להכניסו לתוך בית ולמוטטו עליו.

אפשר לראות בחוקי חמורבי ביטוי ברברי של תרבות קדומה שאבדה (אם נעקור את שתי עיניו של אדם, נישאר במצב הקדם-עירוני של נקמות דם ללא סוף - מצב שבו אין איזון לעולם אלא רק עונש הרודף עונש הרודף עונש). יחד עם זאת, קיים בה משהו שאבד בתרבות הלגליסטית שבה אנו חיים כיום.

ניקח לדוגמא צעיר שנתפס עם כמות של סמים המוגדרת כמה שקרוי 'סחר'. המערכת שאנו חיים בה תיקח אותו אזוק באזיקים ובנוכחות מכריו, לעיתים רבות בצורה משפילה, ותושיב אותו בחדר מעצר. היא אמנם תספק לו הגנה מדינית, אך הוא לא ייקרא בשלב כלשהו להבין את המערכת הפועלת סביבו ועליו, אלא רק לשתוק עד לסיום ההליכים. לאחר מכן הוא יידרש לשלם סכום העולה על שלוש משכורות ממוצעות, ואז יילקח למרכז כליאה נוסף שבו יבלה מספר חודשים לפחות בחברת אנשים אשר הימנעות מחברתם היא היא אחת ההגדרות לחיים מוצלחים.

שאלו את עצמכם - האם יש כאן שוויון בין הפשע ועונשו? או שמא, בתוך התסבוכת הלגליסטית שלנו, שכחנו את ההכרח ביחס הוגן בין שני הצדדים - החטא ועונשו?

היבט נוסף של ניהול העיר, שנתייחס אליו גם בהמשך, הוא התמודדות עם העול הכלכלי שהעיר מייצרת. כפי שאמרנו, מבחינה של ייצור מול צריכה העיר היא מעין יצור טפילי המסתמך על קיומם של עובדי השדות המספקים מזון ומצרכים לתושבי העיר, שאינה יצרנית. עול זה של עבודה גובר ככל שהעיר גדלה; על כן יש להקל מפעם לפעם, על המעמד הפרובינציאלי. 

חמורבי עשה זאת על ידי הכרזה על שנה שלמה בלי מיסים - שנה שבה כל הייצור וההכנסות של התושבים נותרים בידי התושבים. נסו לדמיין לרגע, את מידת ההקלה בשנה שלמה ללא מס הכנסה על הכנסותיכם, ללא מס ערך מוסף על רכישותיכם או מכס על הייבוא. ככל הנראה, שיטה זאת הייתה יעילה מספיק בעבור בבל - שכן חמורבי הכריז על שנה ללא מיסים שלוש פעמים בימי מלכותו.

מגדל בבל, ברויגל.

צמיחת העיר מצריכה גם גידול בכמות האדמות המזינות את העיר. כך אנו מגיעים לצורך המתמיד של בבל באדמות חדשות מחוץ לעיר. זה מסביר את מדיניות הכיבוש האימפריאליסטית של הבבלים. המודל שלפיו חמורבי פעל היה כזה: בכל שטח שהבבלים כבשו, הם עקרו את תושביו מאדמתם והעבירו אותם למחוז אחר שאינו 'שלהם'. עקירה זו מנעה את תחושת השייכות המתרחשת בין אדם לאדמתו, ובכך נעקרה גם [ה]זכותו של האדם על חירותו. אחד מהשטחים שחוו צורה כזאת של כיבוש בבלי היה חבל ארץ קטן במזרח הים התיכון - ממלכת ישראל.

השפעת המפגש בין העם היהודי והאימפריה הבבלית הייתה משמעותית במידה כה רבה שלא זאת בלבד שגלות בבל קיבלה מעמד היסטורי מכונן בזהותו של העם, אלא שהעיר בבל הצליחה גם היא להשחיל עצמה לתוך המיתוס המעצב של זהותו של העולם כולו.

בסיפור על מגדל בבל אנו פוגשים באגדה טלאולוגית (טלוס=תכלית) המציגה את קורות העיר בבל כסיבת קיומו של ריבוי השפות בעולם. המגדל המפורסם הוא בו בזמן מבנה עירוני ומטאפורה להיבריס המיוצג על-ידי העיר בבל עצמה, ושאיפתו מעלה היא גם שאיפתה של העיר להתפרש במרחב.

המעמד הסמלי של העיר בבל כבירת העולם, בא לידי ביטוי גם אחרי נפילתה של האימפריה הבבלית. הפרסים (בהם ניגע בפרק הבא) הפכו אותה לבירתם אחרי שכבשו אותה; והמקדונים, ומנהיגם אלכסנדר, ראו בעיר זאת את פסגת מסע הכיבוש שלהם.

לפרק הבא